<h1>צידה לדרך מ"ג כ"ה פ"ו</h1>
<h2>דף ל.</h2>
יולדת טמאה כנדה אפילו לא ראתה דם. וכמה ימי טומאתה, לזכר שבעה ולנקבה ארבעה עשר. ובליל שמיני טובלת, אפילו שופעת בתוך שבעה לאחר שבעה. וכל שלשים ושלשת ימים לאחר השבעה מותרת לבעלה אע"פ שרואה בהם. וצריכה לפרוש מבעלה ליל שלשים ושלשה, אפילו אינה רואה. היולדת נקבה טמאה ארבעה עשר יום, ובליל חמשה עשר טובלת, ומותרת כל ששים וששה ימים, אפילו ששופעת מתוך ארבעה עשר לאחר ארבעה עשר. וצריכה לפרוש מבעלה ליל פ"א, אפילו אם אינה רואה. היולדת בימי זיבה, אם רואה דם בלדתה צריכה שתהיה שבעה נקיים מדם. וימי טוהר שראתה בהם אין עולה לה לספירה אע"פ שהוא טהור. ובזמן הזה כל היולדות חשובות כיולדות בזוב, שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, הלכך צריכות שבעה נקיים. ואפילו ילדה נקבה ולא ראתה בשבעת הימים הראשונים, ועלו לה לספירת זיבה, וראתה בשבעת ימים השניים, אינה (מותרת) [סותרת], וטובלת לאחר ארבעה עשר אפילו לא פסקה. באשכנז ובצרפת בועלין על דם טוהר. והגאונים לא כתבו כן. אין האשה טמאה לידה עד שתגמור צורת הולד, ואין צורתו נגמרת בפחות ממ"א לזכר ופ"א לנקבה, לפיכך אם יודעת שהפילה תוך הזמן הזה, הרי היא טהורה מטומאת לידה. בזמן הזה אין אנו בקיאין בשפיר ובצורות הנזכרות בגמרא. הלכך המפלת שפיר או שליא או שום צורה, בכל ענין נותנין לה ימי טומאה. ולמי שאינו בועל על דם טוהר אין לחוש בימי טהרה. כאלו מקירה הערה. כשאר הימים. יש לה דמים.
<h2>דף לו.</h2>
יולדת טמאה כנדה אפילו לא ראתה דם. וכמה ימי טומאתה, לזכר שבעה ולנקבה ארבעה עשר. ובליל שמיני טובלת, אפילו שופעת בתוך שבעה לאחר שבעה. וכל שלשים ושלשת ימים לאחר השבעה מותרת לבעלה אע"פ שרואה בהם. וצריכה לפרוש מבעלה ליל שלשים ושלשה, אפילו אינה רואה. היולדת נקבה טמאה ארבעה עשר יום, ובליל חמשה עשר טובלת, ומותרת כל ששים וששה ימים, אפילו ששופעת מתוך ארבעה עשר לאחר ארבעה עשר. וצריכה לפרוש מבעלה ליל פ"א, אפילו אם אינה רואה. היולדת בימי זיבה, אם רואה דם בלדתה צריכה שתהיה שבעה נקיים מדם. וימי טוהר שראתה בהם אין עולה לה לספירה אע"פ שהוא טהור. ובזמן הזה כל היולדות חשובות כיולדות בזוב, שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, הלכך צריכות שבעה נקיים. ואפילו ילדה נקבה ולא ראתה בשבעת הימים הראשונים, ועלו לה לספירת זיבה, וראתה בשבעת ימים השניים, אינה (מותרת) [סותרת], וטובלת לאחר ארבעה עשר אפילו לא פסקה. באשכנז ובצרפת בועלין על דם טוהר. והגאונים לא כתבו כן. אין האשה טמאה לידה עד שתגמור צורת הולד, ואין צורתו נגמרת בפחות ממ"א לזכר ופ"א לנקבה, לפיכך אם יודעת שהפילה תוך הזמן הזה, הרי היא טהורה מטומאת לידה. בזמן הזה אין אנו בקיאין בשפיר ובצורות הנזכרות בגמרא. הלכך המפלת שפיר או שליא או שום צורה, בכל ענין נותנין לה ימי טומאה. ולמי שאינו בועל על דם טוהר אין לחוש בימי טהרה. כאלו מקירה הערה. כשאר הימים. יש לה דמים.
